<h1>הגהות שערי דורא סימן י"ב</h1>
<h2>דף סז.</h2>
א)האשה צריכה להרחיב יריכה בשעת טבילה שלא יגעו זה לזה ולא יגעו לגופה וגם תפשוט זרועותיה מעל גופה שיכנסו המים בכל מקום וצריכה להגביה דדיה ולא תדחוק שפתיה זה בזה יותר מדאי ולא תעמץ את עיניה ביותר ולא תפתח עיניה ביותר כדאמרינן עצמה עיניה ביותר או פתחה עיניה ביותר לא עלתה לה טבילה כדריש לקיש דאמר ריש לקיש אשה לא תטבול אלא דרך גדילתה ותנן במסכת מקוואות [פ"ח מ"ה] נתנה שערה בפיה וקמצה שפתיה לא עלתה לה טבילה דראוי לביאת מים בעינן בפרק בתרא דנידה [ס"ו ע"ב] אמר רבא אשה צריכ' שתדיח קמטיה במים ולהדיח בית הסתרים ובית השחי ובי' הערו' ותחת יריכותיה מפני הזיעה ומפני הטינוף וצריך לנקר שיניה ב)שלא יהא דבר חוצץ בין שיניה כדפי' לעיל. ומעשה בשפחתו של רבי שטבלה ועלתה ומצאה עצם בין שיניה והצריכה רבי טבילה אחרת דראוי לביאת מים בעינן ועצם הוי חציצה ואשה שהקיזה דם אמרינן בפרק בתרא דנידה אם בריבדא דכוסילתא פירוש כלי הקזה שקורין וליט"א חוצץ עד שלשה ימים וצריכה לחטט ולנקר הטיט שבין האצבעות של רגליה ולשמור שלא יכנוס שום דבר בירידתה אל הנהר לטבול או למקוה ושלא יהא טיט במקום עמידת רגליה דאמר רבי יצחק ג)אשה לא תטבול בנמל במקום שהספינות גדולות באות ליבשה שיש שם טיט ועפר תיחוח כי ד)הטיט נכנס בין האצבעות של רגליה וחוצץ אשה לא תתקן נרות של שעוה ה)ולא תתעסק בבצק בערב יום טבילתה פן תתדבק בה ו)חוטין שבראשה ז)וטבעות שבאצבעותיה חוצצין בטבילתה ח)וצריכה לבדוק ראשה שלא נתקשרו השערות זה בזה ט)וצריך להסיר כל גלד וגלד ומכה ושחין שעליה אפילו אי מצטערת או תמתין עד שתתרפא ותסיר הגלד בקל י)וצריכה להסיר לפלוף שבעין היבש חוצץ לח אינו חוצץ שחוצה לעין חוצץ אפילו הלח. [שערי דורא הלכ' נדה סימן י"ב]. א)0וכן צריך ללמד לכל אשה הטובלת שלא תפתח עיניה ולא תעצום עיניה יותר מדאי, פרש"י דלא גרסינן דהני שמעתא לטהרות, ולכל הפירושים צריך ללמדה לפתוח את פיה שיהא ראוי לביאת מים כדאמרינן לעיל כל בית הסתרים בעינן שיהא ראוי לביאת מים, וגם צריך ללמדה להרחיב ירכותיה. תוספות פרק התינוקת. וגם חברתה לא תאחוז בה בידיה בשעת טבילה לפי שאין המים באים במקום אחיזת ידיה. ואם הדיחה ידיה במים תחלה שרי שהמשקה הטופח להטפיח שעל ידיה חבור למי המקוה, הילכך אינה צריכה להגביה רגליה בשעת טבילה אף על פי שעומדת על הרצפה אינה חוצצת. ב)0שלא יהא דבר חוצץ כו' ונשים הצובעין עצמן נראה שאינו חוצץ כי היא נוי להם ואין מקפידים ועשאוהו במתכוין, ועוד שאין ממש אלא חזותא בעלמא, וכן אשה שאומנת לצבוע כיון שדרכה בכך אינה מקפדת, כדאיתא פרק דם חטאת [צ"ח ע"ב] דם שעל הבגדים חוצץ ואם טבח הוא אינו חוצץ. אשיר"י בהלכות מקואות. ג)0אשה לא תטבול בנמל לפירוש רש"י לא עלתה לה טבילה אפילו בדיעבד ור"ת פירש מפני שרוב בני אדם מצויין שם והיא בושה וממהרת לטבול ואינה מדקדקת לטבול ולפי זה עלתה לה טבילה בדיעבד ואם עשתה כמין גדר סביבה טובלת שם לכתחילה, ונראה שבדיעבד סומכין על דברי ר"ת. וכן משמע לשון י"ד שכתב טיט של יוצרין ושל דרכים יבש חוצץ ושאר טיט אפילו יבש אינו חוצץ. ד) הג"ה כי הטיט נכנס כו'. תניא צואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר, והטיט והבצק שתחת הצפורן אפילו כנגד בשר הצפורן חוצץ, פי' ר"ת בתשובה, שמדבר בטיט הדומה לבצק שנדבק מאד כגון טיט של יוצר אבל לא טיט אחר וצואה, ותדע שכן הוא דתנן במסכת מקואות [פ"ט מ"ד] ואלו שאין חוצצין לכלוכי צואה שעל גבי בשרו וצואה שתחת הצפורן. סמ"ג סימן קי"א. ה)0ולא תתעסק בבצק כו'. נתנה תבשיל לבנה או הפשילה בנה לאחוריה וטבלה לא עלתה לה טבילה אפילו לא מצאה עליה דבר חוצץ פירש שלא עיינה בידיה קודם הטבילה אשיר"י ומרדכ"י. ו)0חוטין שבראשה כו'. אלו דברים שחוצצין באדם חוטי צמר וחוטי פשתן וחוטי שכורכין בהן השער בראש או בשאר מקומות כגון היכא דמהודקין. אבל החוטים שבצואר שתולים בהן הקמיעין אם אינן מהודקים אינן חוצצין. והמצנפות שיש להם לכשישינים לובשין אותן אם נעשים חלולים מעשה רשת אינה חוצצת ואם טבלה בה עלתה לה טבילה. אבל לכתחילה לא תטבול בהן גזירה אטו אותן שאינן חלולין, וכן בחוטים שאינן מהודקין אטו מהודקין. ז)0הטבעת והשירים והנזמים מהודקים חוצצים וכן הדין במה שעל המכה. וצבע שצבעו נשים על פניה[ם] ושיער ראשם אינם חוצצים וכן אם הם צובעות אינו חוצץ כיון שדרכה בכך. השיב מורי, אשר כתבתם על הנשים שלובשות בגדים אחר חפיפה ודמיתם למפשיל בנה וכו', נראה דיש לחלק דסתם תינוקת מטפחים בטיט ובעיסה ומדובקים בגוף האשה וחוצץ אבל הבגדים למאי ניחוש שאין רגילות על הבגד' דבר לח ונדבק בגוף האשה. וכינים ופרעושים אין נדבקים בגוף והמים נכנסין בהן ולא חייצי כמו טבעות שהן רפויין שאין חייצי. הג"ה. ח)0וצריכה לבדוק ראשה שלא נתקשרו השערות כו', ואם שערותיה מלוכלכות ומדובקות זו בזו כעין לבד ולקותא דידהו ע"י שדי' דנקטינן דסכנת נפשות הוא אם יגלחו אותו אינו חוצץ. ט)0וצריכה להסיר כל גלד כו' יבש שעל גבי המכה חוצץ, ודם שבתוכו אינו חוצץ, יצא לחוץ תוך ג' ימים לח הוא ואינו חוצץ לאחר ג' ימים יבש הוא וחוצץ, הלכך אשה שהיא בעלת חטטין צריכה לחוף עד שיתרכך י"ד סימן קצ"ח. ורגילות הנשים להסיר מעליהן כל גרב ושחין אע"פ שמן הדין לא היה צריך לזה ולפ"ז אין אסור מלטבול אשה שיש לה חטטים בראשה עד כאן לשון הסמ"ק. כתב הרוקח סימן שע"ו מין כינים שדבוקים בבשר ונושכים בעור במקום שיער ונדבקים בחוזק בבשר שצריך להסירן על ידי חמין ולגוררן בצפורן למטה בעת הטבילה, אבל אם אינה יכולה להסירן הוי כטיט שתחת הצפורן או בצק מועט שאינו מקפיד ואינו חוצץ. רובו המקפיד עליו חוצץ, בפ"ק דעירובין וסוכה פרש"י ברוב שערו אבל בגופו חוצץ אפילו מיעוט שאינו מקפיד. ור"ת פירש רובו אפי' בבשרו שאינו מקפיד אינו חוצץ. ור"י מדקדק מס"פ דם חטאת דם שעל הבגד חוצץ ואם טבח הוא אינו חוצץ (פירוש כיון דטבח הוא אינו מקפיד), וחציצה דכלים ובשרה תליא בקפידה. ועוד ראייה מפרק הערל ע"ש במרדכי בהלכות נידה. י)0וצריכה להסיר לפלוף שבעין כו'. כחול שבעין אינו חוצץ, שע"ג העין חוצץ. ואם היו עיניה פתוחות אף ע"ג העין אינו חוצץ. פתחה עיניה ביותר או עצמה עיניה ביותר לא עלתה לה טבילה. בד"א לענין טהרות, אבל לבעלה הרי זו מותרת. אף על פי שנתנה תבשיל לבנה או שהיתה ע"ג העין כחול. וכן פתחה עיניה ביותר או עצמה עיניה ביותר ה"ז מותרת לבעלה, שכל אלו הדברים וכיוצא בהן אין חוצצין אלא מדבריהם, ולעניין טהרות גזרו ולעניין בעלה לא גזרו. מיימוני בהלכות מקוואות פ"ב. ואלו חוצצים באדם, חוטי צמר, ושער שכנגד הלב, ושבזקן, הנדבקות זו לזו מחמת זיעה חוצץ. שבראש, שבבית השחי אינו חוצץ. שבאותו מקום באיש אינו חוצץ ובאשה נשואה חוצץ ובפנויה אינו חוצץ. לפלוף שבעין אינו חוצץ. שחוץ לעין כל זמן שהוא לח אינו חוצץ. יבש זהו שהתחיל להיות ירוק חוצץ. עד כאן לשון אשיר"י.
